קורס להורים לילדים שחיים
עם הפרעת קשב היפראקטיבית אימפולסיבית
בהנחיית מירה בוקאי, מרפאה בעיסוק ומאמנת הורים
זה אמיתי,
הורות לילד קשב היא הורות אחרת
ואנחנו זקוקים לכלים הוריים אחרים.
ועל אותו הציר בו אתם פוגשים
ילד פעלתן מאוד, שמדבר המון, או אומר שהוא יודע איך לעשות משהו ולא רוצה לשמוע את ההסבר שלכם ומחליף את החוגים או הפעילויות שלו יותר מהר מאשר הוא מחליף גרביים (וגם זו בעיה..) ורואה רק את הצרכים של עצמו
אתם גם פוגשים
ילד עם אנרגיה מדהימה, כוח מניע, יצירתי בטירוף בחשיבה שלו, סקרן ורוצה ללמוד והרבה פעמים מאוד מאוד אמפתי לסביבה שלו.
איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות שזה אותו ילד?
ואיך זה יכול להיות שאתם שוכחים את כל החלקים החזקים ברגע בו הוא מרגיז אתכם כל כך?
יש לזה הרבה הסברים-
טריגרים מהילדות שלנו, המלחמה, הלחץ הכלכלי, זוגיות מאותגרת (הרבה פעמים בגלל חוסר הסכמה על איך נכון בכלל ללמד את הילד הזה איך להתנהג??)..
ואפשר לגמרי לחמול את עצמנו כי כל ההסברים האלה הם אמת הם לא תירוצים
ולצד החמלה- אפשר שיהיה אחרת בבית שלכם
אני יודעת שאתם עובדים ממש קשה כדי להיות הורים טובים לילד שלכם.
שאתם מנסים לתחזק את האהבה אליו אבל גם כל כך רוצים להכין אותו לחיים. כי איך הוא יסתדר בחיים אם הוא ימשיך להתנהג ככה?
אבל בסוף היום-
אתם מרגישים שהוא לא לומד.
הוא לא לומד את מה שהייתם רוצים שהוא ילמד
אומרים לו שוב ושוב
מדברים על אותם הדברים
הולכים להרצאות על הפרעת קשב
מקבלים הדרכות
וכבר מרגישים מיואשים שככה נראית התקשורת איתו רוב הזמן
בסוף היום אתם משחזרים את היום אחורה
ומבקרים את עצמכם על זה שביקרתם אותו
ואומרים לעצמכם שמחר יום חדש
אבל אתם לא כל כך יודעים איך לעשות חדש
ויש מחשבות שזה עניין של גיל
והוא יגדל ויהיה בסדר, בטח כשהוא גם כזה חכם...
הוא יהיה בסדר!
זו מחשבה שמחזיקה ברגע האמת שהוא מתנהג בצורה שאתם פוחדים שממש לא יהיה בסדר?
איך משנים את קצב התגובה שלכם?
זה נכון שהוא יגדל בגיל, זה לא אומר שמעצמו הניהול העצמי והויסות יסתדרו.
זה פשוט לא עובד ככה במוח של ילדי קשב.
המוח שלהם נמצא בעיכוב תמידי של בין שנתיים-לשלוש מבחינת יכולת הניהול העצמי שלהם.
הם מקבלים מחוץ לבית ערימות של ביקורת, חוויית דחייה, תחושת חריגות.
הם עובדים מאוד קשה להסוות את האתגרים שבאים עם הפרעת הקשב.
הבית שלכם יהיה המרחב הבטוח של ילד הקשב שלכם.
אתם אלו שיכולים לעזור לו לגדול את השנים האלה שהוא מסיים אותם עם לב מלא במקום בטן מלאת בושה על האתגרים שבחוץ.
המטפל הטוב בעולם, וההתאמות במסגרת החינוכית, ואפילו טיפול תרופתי לא יחליפו את התפקיד ההורי המשמעותי שיש לכם.
עבור ילד הקשב שלכם, התמיכה שלכם היא אחת ממנבאי הצלחה הכי משמעותיים עבורו להמשך החיים שלו.
אתם אלו שיכולים ללמד אותו שהוא מיוחד ולא מקולקל
אולי אתם מרגישים שאף אחד לא לימד אתכם להיות הורים לילד כזה.
יש שלוש סיבות שבגללן הורים לילדי קשב נתקעים:
קושי להתארגן בבוקר, ויכוחים בלי סוף, ציוד שנשכח – נראים כמו חוסר אכפתיות או חוסר כבוד. אבל זו לא בעיית אישיות. אלה ה"סמנכ"לים" במוח – התפקודים הניהוליים – שקורסים. הילד רוצה להצליח, והפער בין הרצון שלו ליכולת הוא מה שתוקע אותו. כשמגיבים בביקורת, הוא נכנס למגננה במקום ללמוד.
חיבור התנהגות לתוצאה אולי עובד אצל ילדים נוירוטיפיקלים אבל ילד עם מוח קשב חי בכאן ועכשיו ומחפש עניין. משימות משעממות וחזרתיות כמו שיעורי בית או מקלחת צריכות תמיכה בהתנעה, לא עוד שכנוע או איום.
כמו רהיט מאיקאה שהברגתם בחצי כוח, ילדי קשב מזהים כל רופפות שלנו. ויכוח ומשא ומתן מרגשים אותם, ולכן כל גבול שאתם לא שלמים איתו עד הסוף יתפרק. ואז נשאבים ללופ של כעס, איומים ועונשים של הרגע, שמעלים את הלחץ בבית ולא מלמדים שום דבר לפעם הבאה.
ובכלל-
אם אנחנו לא מנהלים את הקצב שלנו
איך נלמד אותו לנהל את הקצב של עצמו?
עוזרים לכל המשפחה להבין את קצב הבסיס המשפחתי ממנו הולכים וחוזרים
מבינים שלכל פרט במשפחה יש קצב משלו, והוא יכול לנגן אחרת על אותו קצב בסיס משפחתי.
בתוך הקצב, כל פרט במשפחה שם דגשים אחרים, שהוא חזק בהם.
תוכלו לבחור, מתי זה זמן בו אחד הילדים הוא זה שמכתיב את הקצב ומוביל
גם אם ילד מאלתר, בוחר לצאת מהקצב, אתם שם- ממשיכים- והוא יכול לחזור. זה לא תמיד מפריע, לפעמים זה יוצר מוזיקה משפחתית מאוד מאוד יפה
ואם ילד יוצא מהקצב המשפחתי, כי הוא לא מצליח להישאר בו, המטרונום לא כועס על הנגן, אתם לא כועסים על הילד. הוא יתאמן, הוא ישתפר, הוא ילמד את הקצב המשפחתי ואתם את הקצב שלו.
כשאתם מסתכלים על ילד הקשב המתוק הזה היום, מה אתם חושבים? הוא יהיה מבוגר מצליח? שמח?
וכשהוא יהיה אדם מבוגר מצליח ושמח וישאלו אותו- ״איך הצלחת להגיע להישגים כאלה לצד הפרעת הקשב שלך?״ מה הוא יגיד?
המטרה של המפגשים היא-
שהוא יענה שאתם לא ויתרתם עליו.
שהוא ידע תמיד שאתם אוהבים אותו, שהוא ראה שאתם מצליחים להתמודד עם ההתנהגויות שלו גם כשזה לא פשוט וגם- שלא פחדתם לתרגל ולהתאמן איתו על מיומנויות שהיו לו ממש קשות והוא בכלל בכלל לא הבין למה צריך להתאמן עליהן (כמו התנהלות כלכלית או מטלות בית משעממות).
תגיבו פחות מהבטן
שפה חדשה שמנקה את האשמה
גבולות ברורים
ארגז כלים לבניית ילד שבטוח שהוא יכול לנהל את הקשב שלו, במקום שהקשב ינהל אותו
8 מפגשי זום בימי שישי 9:30–10:30
מפגש שבועי של שעה ובה תוכן וכלים בלבד!
ללא שאלות המשתתפים במהלך המפגש
בסיום כל מפגש ישלח טופס בו תוכלו לכתוב את השאלות והדילמות שלכם, ואני אענה על כל שאלה בקבוצת הוואטסאפ השקטה
המפגשים מוקלטים וזמינים למשך שנה
"ההבנה הזאת ממש שינתה את הקצב בבית"
"תמיד חשבתי שזה רק אצלי בבית, שאני הורה גרוע"
"זה הרגיש כאילו הייתה לנו מצלמה בבית"
"העימותים שלי עם הבן שלי נובעים מהצורך שלי שיתנהג ״לפי הספר״"
"בהתחלה חששתי מהפורמט"
"יישמו רק חלקיק מכל מה שקיבלנו וכבר רואים את השינוי"
אתם יכולים להמשיך כמו שאתם חיים עכשיו.
אני בטוחה שגם עכשיו- הוא ילד אהוב, אחרת לא הייתם נכנסים לקרוא על הקבוצה הזו בכלל.
מי שלא אוהב את הילד שלו גם לא יחפש עזרה.
אני בטוחה שאתם הורים טובים.
ועדיין, אתם לא רוצים להמשיך ככה.
אם אתם רוצים להרגיש אחרת בתוך התקשורת עם הילד או הילדה שלכם-
זה הזמן שלכם לקחת שעה עבור עצמכם ולהשקיע בהורות לילד הקשב שלכם.
ההרשמה נסגרת ב־19.10
הורים לילדים בגילאי 5–12
עם אבחנה או חשד לאבחנה של הפרעת קשב
התוכנית מלאה בידע על הפרעת קשב. אם זה לא רלוונטי לילד שלכם, זה בזבוז זמן וכסף.
ואם עדיין אין אבחנה, אבל אתם מרגישים שזה המקום בשבילכם לקבל כלים – הדלת פתוחה. לפעמים יש מה שתוקע בדרך לאבחנה, ואולי דווקא הקורס יעזור לקדם את זה. רק חשוב לי שתדעו שאתם נרשמים לקורס שמדבר על הפרעת קשב, ולוקחים את זה בחשבון.
אני מירה בוקאי, בת 39. ילדת קשב שגדלה להיות אמא.
אני בת זוג של גיא, אמא לדן ואלי.
מבין ארבעתנו אנחנו שלושה מאובחנים עם הפרעת קשב, כל אחד בקצב אחר.
קצב שלפעמים משגע את האחרים בקטע טוב ולפעמים בקטע של ללכת לאשפוז.
היום אני מרפאה בעיסוק M.Sc. OT ומאמנת הורים בגישת אמא מאמנת
אני מקדישה את החיים שלי לשיפור הרווחה של משפחות קשב
אני הייתי ילדה שהרבה פעמים לא הייתה בקצב המותאם
ואני יודעת איזה תפקיד משמעותי יש לי היום בבניית הסנטר, הביטחון
וגם בבניית סל המיומנויות של הילדים שלי לחיים.
ואני רוצה לעזור לכם לחיות את התפקיד הזה
כך שתסתכלו אחורה בעוד 20 שנה
ותהיו שלמים ושמחים בתפקוד ההורי שלכם